.

פרשת נח - חס"ה לשבת

איך אפשר לצאת מצרה לצוהר (אור)? מדוע נח היה צריך לעבור את הצער של התיבה? ומה קורה בעולמות העליונים בעת פתיחת ההיכל? • חידוש סיפור והלכה לשבת פרשת נח

רבי יוסף שמואלי  | יום רביעי כ"ח תשרי התשפ"ה  |  30.10.2024  |  14:25

חידוש

"בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה" (ז, א)

צהר תעשה "לתיבה", פירש ה'בעל שם טוב', כי הכוונה לתיבות שמוציא האדם מפיו בתפילה, שהצדיק עושה מכל אחת "צהר" - אור גדול שאפשר להסתכל בו מסוף העולם ועד סופו. וככל אשר יתן האדם נפשו בתפילה, כך תאיר לו המילה כמו שכתוב "בא אתה וכל ביתך אל התיבה" כלומר בכל תיבה ותיבה להכניס את הרמ"ח אברים ושס"ה גידים. "וכל ביתך" פירוש כל גופך. ועל ידי זה מצרה יהפך לצהר - לאור גדול, ויוצאים מן הצרות ע"י כח התפילה כנודע.

סיפור

מסופר על יהודי אחד שלא היו לו ילדים וטרח אצל כל הרופאים אך ללא הועיל. אמרו לו שילך לתלמיד חכם ויהיה לו בנים על ידי תפילה. שאל אותו התלמיד חכם: אתה נותן מעשר? שאל אותו: מה זה מעשר? הסביר לו והסכים לתת מעשר, והתלמיד חכם התפלל עליו. בא לבית הכין קופה ועשה חסד עם האנשים כמו שאמר לו הת"ח ואכן זכה לילדים.

פעם אחת אמרה לו אשתו, עתה כבר יש לנו ילדים אין לי כח יותר לגמ"ח הזה, תעביר את זה מכאן, וכך עשה. לא עבר זמן רב והילדים התחילו להיות חולים. שוב הלך לתלמיד חכם ושמע אותו דורש שדוד המלך אמר "אך טוב וחסד ירדפוני", והקשה: הרי רואים שרק מס הכנסה רודף אחרי האדם ולא טוב וחסד? ותירץ, כי דוד המלך אומר, יותר טוב שירדוף אותי לעשות צדקות ומעשים טובים מאשר שאהיה רדוף מחלות ח"ו.

אומר האברבנאל, אם נֹח לא היה נָח לפני כן, אלא היה מתרוצץ והולך מזה לזה להחזירם בתשובה, ומקהיל קהילות ועושה תפילות, לא היו לו את הצרות של התיבה. אבל מכיון שלא התפלל ולא טרח לפני כן, לכן היה צריך לטרוח בתיבה.  

הלכה

ברך עלינו

א. בארץ ישראל, שואלים על הגשמים בברכת השנים לומר ותן טל ומטר לברכה, החל מליל ז' בחשון (חמישי הקרוב) בתפלת ערבית, ועד תפילת המנחה של עריו"ט הראשון של פסח ועד בכלל. ואם טעה ואמר ברכנו ולא שאל מטר ונזכר באמצע הברכה, אומר ותן טל ומטר לברכה במקום שנזכר, וממשיך על הסדר עד סוף הברכה. אמר ברוך אתה ה' קודם שחתם מברך השנים, יאמר למדני חוקיך, וחוזר לתחילת הברכה. ואם נזכר אחר שסיים הברכה קודם שהתחיל תקע בשופר, אומר שם ותן טל ומטר לברכה ודיו. ואם נזכר אחר שהתחיל תקע אין צריך לחזור, אלא יאמר בשומע תפילה ותן טל ומטר לברכה כי אתה שומע תפלת כל פה וכו'. ואם לא נזכר אלא עד אחר שסיים שומע תפילה, קודם שהתחיל רצה, יאמר שם ותן טל ומטר לברכה. ואם נזכר אחר שהתחיל רצה, אז חוזר לברכת השנים ואומר על הסדר, ואם לא נזכר אלא עד לאחר שאמר יהיו לרצון אמרי פי האחרון הסמוך לעושה שלום, אז אפילו שעדיין לא עקר רגליו, צריך לחזור לתחילת תפילת העמידה.

פתיחת ההיכל וקריאת התורה

א. משה רבינו תיקן להם לישראל שיהיו קוראים בתורה ברבים בשבת ובשני ובחמישי שחרית, כדי שלא ישהו שלשה ימים בלא שמיעת תורה.
ב. פתיחת ההיכל מעלתה גדולה מאד, כי נבקע יסוד דבינה ומתגלים החסדים ומאירים אור גדול ומתמתקים הדינים. ובעת פתיחת ספר התורה מתגלה אור יסוד החכמה, ומתגלים החסדים והגבורות שבתוכו הנקראים תורה שבכתב, ולכן הוא עת רצון גדול.
ג. מובא בזוהר הקדוש (פר' ויקהל דף רו ע"א) שבשעה שמוציאים את הספר תורה מהארון נפתחים בשמים שערי רחמים ומעוררים את האהבה למעלה, ומסוגל מאוד שיקובל בקשתו. וכתבו בספרים שלא ידבר שיחה בטלה ולא יעסוק בצרכי עניניו, בשעה שמוציאים את הספר תורה, כי הוא בזיון התורה.
ד. בהסתכלות בספר תורה ילבש חרדה ובושה על פגם העיניים, ויעשה תשובה, כדי שיסתכל בספר תורה, שהוא תיקון לפגם העינים אחר התשובה, שלא יפגום בעיניו, בין בהסתכלות בין בגאוה בעיניים רמות שמסלק את השכינה, ואחר כך ישא עיניו להביט בספר תורה ואז ראייתו והבטתו בספר תורה ודאי היא שתרחם.

מוגש ע"י ראש כולל ישיבת המקובלים "נהר שלום" הרה"ג רבי יוסף שמואלי שליט"א מתוך מאמרי מורנו ורבנו הגאון המקובל רבי בניהו שמואלי שליט"א על פרשת השבוע

בברכת שבת שלום ומבורך!